ברכות הקטר חלבים ואברים מצותן עד שיעלה ע"ה פרש"י דלא אמרו בו חכמים עד חצות רק לענין ק"ש ואכילת קדשים שנאכלין ליום ולילה וצריך טעם דמ"ש ותוס' בזבחים דף נ"ז ע"ב ד"ה להרחיק הקשו למה גם בנאכלין לשני ימים ולילה לא עשו הרחקה ונראה לפימ"ש תוס' בפא"נ דף ס"ד ע"ב ד"ה ולא ישכיר וטו"ז ביו"ד סימן קי"ז וחו"מ סימן ב' דהמפורש בתורה אין כח לחכמים לעקרו אפילו משום סייג וגדר עיי"ש וא"כ קשה איך גזרו בקדשים דכתוב ולא יניח ממנו עד בקר דמוכח להדיא דכל הלילה מותר באכילה ונראה מזה ראיה למ"ש בשו"ת חת"ס חיו"ד סימן ק"ט דה"ד אם מפורש ההיתר בקום ועשה אבל אם לא כתוב רק אזהרה בשוא"ת כגון ל"ת גדי בחלב אמו דממילא מוכח דכבוש מותר מ"מ אינו חשוב מפורש דכבוש הניחה תורה לחכמים לעשות כפי הזמן ומקום אם רואים שיש לגזור וכן אך ביום הראשון תשביתו דרשו אך חלק דרק מחצות אסור וחז"ל אסרו שני שעות קודם דלא כתוב ההיתר בקו"ע ובסימן ע"ג לא כתב כן עיי"ש ומכאן מוכח משום דלא כתיב עד בקר יאכלו גזרו עד חצות לכן בנאכלין לשני ימים דמפורש בפרשת צו ביום הקריבו את זבחו וממחרת והנותר ממנו יאכל וכן בפ' קדושים ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד יום השלישי ועיין רש"י ותוס. בזבחים דף נ"ו ע"ב ד"ה ת"ל עד יום לכן לא אסרו ולא חלקה התורה היום דמשמע להדיא כל היום ובפ' קדושים נאמר והנותר עד יום השלישי דקאי על יאכל כמ"ש רש"י ותוס' שם ובהקטר חלבים ואברים מבואר במגלה דף כ"ח דמצותו כל הלילה משום דכתיב היא העולה על מוקדה כל הלילה עד הבקר וכן פרש"י פרשת צו. ולדעת רמב"ם פ"ד ממע"ק ה"ב ובפ"א מהלכות תמידין ומוספין דגם בהקטר חלבים ואברים עשו הרחקה עד חצות צ"ל משום דיש לפרש הכתוב על חלבים ואברים שכבר עלו על המזבח קודם חצות ולא נתאכלו עדיין דמהפכין בהן כל הלילה עד הבקר כמ"ש הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין ה"ו וכ"כ רמב"ן בפ' צו דלפי הדרש אין הכתוב מלמד שנעלה האברים מן הארץ למזבח בלילה שכבר למדו זה מפסוק לא ילין חלב חגי עד בקר דמשם נלמד שיהיו פסולים בלינה ע"ג הרצפה ומעלין כל הלילה וכאן ידבר באברים שהן כבר ע"ג מזבח ביום שמהפכין בהן כל הלילה עד הבקר עכ"ל נמצא דלהעלות מן הרצפה ע"ג מזבח דנלמד מן לא ילין חלב חגי דלא נאמר ההיתר בקו"ע שפיר עשו הרחקה. ויל"ע מפ"ק דקידושין דף י"א וכתובות דף נ"ז ע"ב דפריך עבד שלקחו כהן מישראל לא יאכל בתרומה משום סמפון והלא מפורש בתורה פ' אמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בלחמו ואיך יגזרו חכז"ל וי"ל דקושית הש"ס כיון דבעבד א"א למגזר משום דמפורש להיתר לא שייך נמי לגזור בארוסה משום סמפון דהכל חד טעמא ולא יגזרו לחצאין דהא כמה פעמים אמרינן לא פלוג ואם אפשר להחמיר משום ל"פ בכולן שפיר אבל אם אי אפשר ע"כ ל"פ לקולא. דף ד' עד יעבור עמך ד' זהו ביאה ראשונה ע"י עם זו קנית זו ביאה שניה מכאן א"ח ראוים היו ישראל לעשות להם נס גם בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע אלא שגרם החטא הקשה בצל"ח הא כתב הרמב"ם ביסודי התורה דהבטחה לטובה מפי הקב"ה ע"י נביא אינו חוזר לעולם ונראה לפימ"ש בזהר דהשירה נאמר כחכמתא עילאה דכולם נתכונו ללשון אחד א"כ שאני חד נביא דאינו חוזר שלא יפול ספק בנבואתו משא"כ ששים רבוא שנתכונו כולם לנבואה אחת. ועוד כיון דנלמד מההיקש ביאה ב' לראשונה ה"כ מקיש עם שני לראשון ועוד הא כתיב עם זו שיהיו כעם זו הראשון שלא נשאו נכריות ומה ששינה הכתוב תחלה עמך ד' והדר עם זו קנית דאיתא בשבת דף פ"ח דכפה עליהם ההר כגיגית ומכאן מודעא רבא והקשו תוס' דהא יהושע כרת ברית עמם לעבוד ד' ותרצו התם לא קבלו רק שלא לעבוד ע"ז כדכתיב חלילה לנו מעזוב את ד' והנה אחז"ל הדר קבלוה בימי אחשוורש ותחלה עלו בימי כורש ובנו יסוד בהמ"ק ונתבטל בנין הבית עד ח"י שנה בימי כורש ועד שתים לדריוש האחרון וא"ז גמרו הבנין ואז כבר קבלוהו בימי אחשורוש לכן כתיב עד יעבור עמך ד' זו ביאה ראשונה שהיו עמך ד' שלא עבדו ע"ז ולא היו רק עמך בענין אלקות שלא לעזוב ד' בימי יהושע משא"כ בימי עזרא נחלק ביאה אחת לשתים עד יעבור עם זו במדרגה זאת שבימי יהושע ולא יותר והדר קנית קנין לעבדו בכל מה שמצוה התרי"ג מצות ומחמת דביאה אריכתא מכורש עד דריוש אחרון כללם הפסוק יחד. ע"ב איזהו בן עוה"ב זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית עיין ברבינו יונה מה טובותיה כולא האי גם למה דוקא של ערבית כיון דכ"ש דבשחרית צריך ג"כ להסמיך י"ל דהיום למלאכה ולסחורה ודעתן אינו צלולה כמו בשחרית דאסור לעסוק בצרכיו קודם התפלה והנה עיקר הגלות הוא גלות הדעת וחייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים משערי טומאה לכן הסומך גאולה לתפלה גואל דעתו מהרהורים רעים ודוחה החיצונים השולטים בערב הוא בן עוה"ב: דף ה' גמרא מדת בו"ד אדם מוכר חפץ לחברו מוכר עצב ולוקח שמח אבל הקב"ה אינו כן נתן להם תורה לישראל ושמח שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו יש להבין בשלמא מוכר חפץ לא נשאר אצלו אבל המלמד חכמה אף חכמתו עמדה לו וגם למה שינה מלקח לתורתי וסגי בנתתי לכם א"ת ונראה ע"ד דאיתא בפ' הזהב בתנור עכנאי דלא בשמים הוא וכן יש ביד חכז"ל לפעמים לעקור דבר מן התורה ודוקא כשאין מפורש בתורה כמ"ש תוס' בפא"נ דף ס"ד וטו"ז ביו"ד וחו"מ סימן ב' לכן יתכן לשון מכירה ואיתא בב"ב מוכר בעין רעה מוכר כי זוזי אנסוהו למכור אבל נותן בעין יפה נותן לכן אמר לקח טוב נתתי לכם במתנה בעין יפה מסורה בידכם מ"מ תורתי המפורש כדאמר לעיל תורה זהו מקרא על תעזובו: פשפש ולא מצא בידוע שהן יסורין של אהבה ותמה הפנ"י אפילו מלך בו"ד לא ילקה לאדם כדי ליתן לו מתנה ונ"ל עפימ"ש חז"ל צדיקים אין להם מנוחה לעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל וביאר האריז"ל בלקוטי ש"ס כשרוצין להעלותו מחיל על חיל לפי המדרגה עליונה יותר צריך שיהא חסיד יותר אף במה שלא נידון מעיקרא עיי"ש והיינו יסורין של אהבה להעלותו הרבה דנין אותו על מה שלא קיים מילי דחסידות יותר אלא דק"ל מנא ידע